(1 בינואר 1923 - 14 בפברואר 2006), זמרת ושחקנית ישראלית ילידת תימן, שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי".

התפרסמה עוד לפני קום המדינה, ובעיקר בתקופת מלחמת העצמאות ושנות המדינה הראשונות, ונהנתה מפופולאריות ארוכה בישראל. שיריה, כגון "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אור" ורבים אחרים, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. כלת פרס ישראל לשנת תשמ"ח (1988).

שושנה דמארי נולדה בעיר דמאר שבתימן. משפחתה עלתה ארצה ב-1925 והתיישבה בראשון לציון כששושנה הייתה בת שנתיים. היא החלה לשיר על הבמה כבר בהיותה נערה, כשהצטרפה לסטודיו הדרמה "שולמית" בתל אביב, במסגרתו החלה להופיע ושרה גם בתכניות שונות ב"קול ירושלים" המנדטורי. בשנת 1939, בהיותה בת 16, קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של נחום נרדי. בשנת 1943 הצטרפה כזמרת ושחקנית לתיאטרון המוזיקלי "לי לה לו" שאת מרבית פזמוניו כתבו המשורר נתן אלתרמן והמלחין משה וילנסקי. שירם "כלניות", שביצעה על במת התיאטרון ב-1946, הפך להיות שירה הידוע ביותר ול'סימן ההיכר' שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כשיר מחאה נגד הבריטים. וילנסקי המשיך ללוות את דמארי במרבית הקריירה שלה והלחין את מרבית שיריה, בהם שירים בעלי גוון תימני כמו "בכרמי תימן" ו"מרים בת ניסים". שירים ידועים נוספים שביצעה באותה תקופה היו "אני מצפת" ו"הטנדר נוסע" שכתבו אלתרמן ויעקב אורלנד.

בעת מלחמת העצמאות ביצעה דמארי כמה מהשירים שהפכו להיות מזוהים ביותר עם המלחמה, כמו "הקרב האחרון", "בת שבע" ו"היו זמנים" (למילותיו של חיים חפר). הופעותיה לפני החיילים עוררו רושם רב. ערב קום המדינה ערכה עם משה וילנסקי מסע הופעות מרגש במחנות העקורים באירופה.

בשנות החמישים התארחה דמארי בתוכניות הרדיו של משה וילנסקי בקול ישראל, שם ביצעה שירים חדשים שהלחין, כמו "צריך לצלצל פעמיים". בתקופה זו הפכה לזמרת מפורסמת והקהל נהר להופעותיה. היא שיחקה בסרטים "גבעה 24 אינה עונה" (1955) ו"באין מולדת" (1956), שתיאר את עליית משפחתה לארץ. בשנת 1957 היא כיכבה באופרטה העברית "שולמית". בהמשך ביצעה בין היתר את השירים "לאור הזיכרונות", "מגדלור" ו"אם ננעלו".

דמארי שמרה כל השנים על סגנון לבוש מיוחד ואישי, שכלל שמלות רקומות ותכשיטים בולטים. סגנון הלבוש האקזוטי המזוהה עמה היה חלק מהקסם והסיבה לכך שהוזמנה להופיע בקהילות יהודיות רבות. בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20 הרבתה דמארי לקיים הופעות בחו"ל. היא הופיעה במיטב האולמות בארצות הברית ואירופה והשתתפה בפסטיבלים רבים בעולם, לצד הופעותיה בארץ. תקופה מסוימת התגוררה בארצות הברית והופיעה בעיקר בפני קהל יהודי.

בשנת 1988 היא זכתה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. לכבוד המעמד הזה נכתב השיר "עגילי דמאר" (ברק/קלינגר), אשר בוצע באותו הערב על ידי ירדנה ארזי. בעקבות הזכייה בפרס הקליטה דמארי את אלבומה האחרון, "אור" (1988). האלבום, בעיבודו של מתי כספי, הצליח מאוד ושיר הנושא, "אור", שכתבה נעמי שמר, הפך לריקוד עם פופולרי. לאחר מכן לקחה שוב פסק זמן ארוך, עד שעידן רייכל שיכנע אותה לשיר שני שירים שכתב לאלבומו "ממעמקים": "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו". היא התארחה בחלק מהופעותיו של רייכל והשניים אף החלו בחזרות למופע משותף, שלא זכתה לבצעו.

כמו כן, היא גם זכתה בתואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן.