ראש המועצה מאיר דהן ספד ליקיר המושבה, אלכס בראף:

אלכס היקר,
הגיע רגע הפרידה שכה חששנו ממנו ואתה אינך עוד. מעתה הפכת, באופן רשמי, לחלק מההיסטוריה של המושבה שלנו.
אתה, שהקדשת במשך עשרות שנים את מרבית זמנך הפנוי לשימור ההיסטוריה של המושבה, הופך להיות, לנצח, חלק ממנה.
עלית לארץ מהולנד, עם המבטא והגינונים האירופאים וכאן הפכת להיות מזוהה עם הערכים של המושבה הקטנה והפשוטה הזו.
התמונה בה אתה עומד לבוש סינר נפחים ומפעיל את המיכון והציוד הכבד ששימש בעבר את נפח הברזל ראובן אשבל היא חלק מהנוף של המושבה מאז ששיחזרנו את הנפחיה.
אף אחד לא יכול היה לחשוב שלא נולדת פה. אתה חלק בלתי נפרד מהערכים של המושבה,
מהנוף של המושבה
מההיסטוריה של המושבה,
מהאנשים של המושבה, מהחקלאים ומהמורשת שלה.
מזכרת בתיה נוסדה עבור אנשים כמוך וחלק עצום מהמוניטין שיצא לה הוא בזכות אנשים כמוך.
האובדן הוא גדול אבל אתה אלכס, דאגת שלא נשכח אותך לעולם. השארת לנו אוצר יקר, לא של זהב ולא של כסף, אלא אוצר של כלים חקלאיים וחפצים שאספת משך שנים ארוכות ואשר מזכירים לנו את ארץ ישראל הישנה והטובה ובעיקר יזכירו לנו את העיקשות והנחישות בה אספת הכל.
אני חושב שלא אטעה אם אומר שראית בעבודת ההתנדבות במוזאון את מפעל חייך.
לפני שבועיים ביקרתי אותך בתל השומר, שנינו התחבקנו וידענו שהפעם זו פרידה.
היה לי חשוב לומר לך שלעולם לא נשכח אותך. קיבלתי את הסכמתך להנציח את עבודתך הברוכה ואת מפעל חייך במתחם הנפחייה.
לביקור אצלך הבאתי עימי חוברת "טבע וארץ" שיצאה לפני מס' שנים ותמונתך, עובד בנפחיה, מתנוססת על שער החוברת. המטפל שלך שנכנס לחדר הבחין בחוברת ופער זוג עיניים. זו היתה הזדמנות לספר לו, בפניך, על העשייה שלך בהתנדבות, על תרומתך הגדולה ועל אישיותך המיוחדת.
סיפרתי לו שנבחרת בשנת 2005 ליקיר המושבה, סיפרתי לו כמה אתה אהוב ע"י כולם והזמנתי אותו לבוא ולראות במו עיניו את אוסף הכלים החקלאיים ואת הנפחייה שכה התגאית בה.
אתה הקשבת ולראשונה מאז שהכרנו ראיתי דמעות בעיניך. היית ערני לגמרי ומיד התעשתה והתחלת לדבר על דברים שצריך לטפל בהם, לדאוג לגלגלים של הפרגוסון ולרשת צל חדשה בלול התרנגולים שכל כך אהבת, כאילו מחר אתה חוזר למוזיאון.
שנינו הבנו כי זו בעצם הצוואה שלך – הצוואה שלנו – לשמר את העבר ולבנות את העתיד.
לא אשכח את היום הנורא בו חלית, לפני 6 שנים. הרופאים הקציבו לך 8 חודשים לחיות, אבל אתה, עם הנחישות, כח הרצון ואצילות הנפש שלך חיית חיים מלאים וטובים הרבה מעל מה שקצבו לך.
אנשים שהכירו אותך ידעו על מחלתך ועל סדרת הניתוחים שעברת אבל אף אחד לא חש שאתה חולה כי היה בך המון כח והתמודדת עם המחלה באופן מעורר השתאות ופליאה.
אני יכול לעמוד פה זמן ארוך ולספר על אישיותך המלבבת, על שיחות הנפש שלנו, על הפנים המוארים שהיו לך בכל פעם שחזרת מטיסה ונחתת במוזיאון, על הרכיבה שלך על אופניים למוזיאון ובחזרה ועל כך שמילאת לי כמה משאלות. טלפון החוגה הישן שהבאת לי נמצא במשרדי ותמיד יזכיר לי אותך. אשמור עליו לעד.
היית לי יועץ סתרים לכל נושא השימור ולמרות שהיתה לך דלת פתוחה אל משרדי, מעולם לא ניצלת זאת, תמיד קבעת פגישה מסודרת ונהגת כג'נטלמן אמיתי.

לזלי, איתן, אביטל, יאיר, הכלות – רחל, תום ורביד והנכדים יהודית ויונתן היקרים, המשפחה המורחבת -
היה לכם בעל, אח, אבא וסבא מיוחד במינו, אדם מעורר השראה, מסוג האנשים עליהם נכתב השיר "היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה" – ואני אומר לכם שאין.
זו אחת הפעמים הראשונות בהן אני אומר בפה מלא – יש אנשים שאין להם תחליף. אתה אלכס – אחד מהם ותחסר לנו מאוד.
אני נפרד ממך בשמי ובשם תושבי מזכרת בתיה שכה אהבת, ומודה לך על עשייתך המפוארת בהתנדבות ובנפש חפצה.
צר לנו מאוד על לכתך.
יהי זכרך ברוך