איש ה"הגנה", מפקד הפלמ"ח, אלוף בצה"ל, פוליטיקאי ומראשי תנועת העבודה. נולד בכפר- תבור. הצטרף להגנה וב-1936 היה מאנשי פלוגות שדה שהקים יצחק שדה. ממייסדי קיבוץ גינוסר (1937) וחבר בו עד יום מותו. בשנים 1942-‎1941 לחם כסייר לצד הכוחות הבריטיים בסוריה ובלבנון, והיה ממייסדי הפלמ"ח ומפקד הכוח בשנים 1948-‎1945. ב-1946, עם היווסדה הצטרף למפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון.
במלחמת העצמאות פיקד אלון על סדרת קרבות. ב-1950, לאחר פירוק הפלמ"ח, פרש אלון משירות צבאי פעיל. הוא היה לחבר בהנהלת הקיבוץ המאוחד והצטרף במסגרת מפלגתו למפ"ם. אחרי הפילוג במפ"ם נעשה אלון ממנהיגי אחדות העבודה-פועלי ציון ונבחר מטעמה לכנסת ב-1955. בשנים 1961-1967 כיהן כשר העבודה בממשלות בן-גוריון ולוי אשכול והנהיג שיטה ליברלית יותר במערכת הסעד הציבורי. בשנים 1969-‎ 1967כיהן כשר הקליטה וסגן ראש הממשלה. בממשלות גולדה מאיר ‎(1969-1974) כיהן כשר החינוך והתרבות וסגן ראש הממשלה, ובזו שהקים יצחק רבין, כיהן כשר החוץ וסגן ראש ראש הממשלה. בהיותו שר החוץ ביקש אלון לקדם את התוכנית הקרויה על שמו, שעל-פיה תמשיך ישראל להחזיק באותם שטחים ביהודה, שומרון, רצועת-עזה וחצי האי סיני החיוניים לביטחונה, ותחזיר לשליטה ערבית את השטחים שבהם יש אוכלוסייה ערבית צפופה ואת רוב סיני. לאחר המהפך נבחר אלון לכהן כיושב ראש תנועת העבודה הציונית, ובטרם מותו הספיק להגשים את חלומו בדבר איחודם מחדש של הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים - במסגרת התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם).
ב-1980 התכוון אלון להתמודד על הנהגת מפלגת העבודה נגד שמעון פרס, אבל הוא הלך לעולמו עוד לפני שהתכנסה ועידת המפלגה. אלון נמנע בהצבעה בכנסת על הסכמי קמפ-דייוויד, אך ראה בחיוב את תוכנית האוטונומיה.