בן לאה וישראל. נולד בכ"ג בחשוון תרע"ד (23.11.1913) בעקרון (מזכרת בתיה), דור שלישי למייסדי המושבה. תחילה למד בבית-הספר היסודי במקום ואחר כך עבר לבית הספר החקלאי במקווה ישראל. בתקופת לימודיו היה עורך גם טיולים רבים, נסיונות והסתכלויות בצמחיה. במאורעות תרפ"ט, בעצם בחינות הגמר שלו במקווה ישראל, השתתף כחבר ה"הגנה" בהגנה על "נווה שלום", פרבר של יפו. לאחר סיום לימודיו חזר למושבתו, עבד בפרדסי רחובות ובעת ובעונה אחת שקד על ספרות צבאית, התעמק ביסודות האסטרטגיה והטאקטיקה, ניתוח קרבות ושיטות הדרכה וגם למד ערבית ואנגלית. הוא אימן את חברי "קבוצת גורדוניה" שעלתה לחולדה וגם את ראשוני המתיישבים בקבוצת נען. בימי מאורעות הדמים של 1936 השתתף בהגנה על מושבתו עקרון וב-1938 עלה עם אורד וינגייט לחניתה לאמן את חברי ה"הגנה" שנשלחו למקום. משם נשלח להדריך במקומות שונים בארץ, בקורסים של כפר-ויתקין, יבנאל וג'וערה, והעמיד דור של מפקדים ומדריכים ב"הגנה". מספרת עליו אשתו צביה שנשא בשנת :1940 "כך ראיתיו לראשונה כולו אומר חרות פנימית ועוז רוח, נושא עליו את נשק המגן, את האהבה לצמח, ולמורשת - לתנ"ך".

כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה בין ראשוני המתגייסים ליחידות היהודיות של חיל הרגלים בצבא הבריטי והגיע לדרגת רב-סמל. בשירותו הצבאי שימש מופת אישי לפקודיו בעוז-רוח לדוגמה. בשורות "הבריגדה היהודית" שהורכבה ב-1944 מיחידות אלה, תרם חלקו לשארית הפליטה היהודית באירופה, ולביתו כתב אז: "בשביל דבר זה בלבד כדאי היה להתגייס". ביום י"א באייר תש"ה (24.4.1945) בהיותו באיטליה במסגרת הבריגדה החי"ל- חטיבה יהודית לוחמת, יצא לבחון סוגי מוקשים, דרך על מוקש ונהרג במקום. בן שלושים ושלוש היה במותו. נקבר בבית העלמין הצבאי ליד ראוונה שבאיטליה. הניח אשה.