ראש המועצה השלישי בין השנים 1956-1962.
יליד ירושלים להורים אשר עלו מרוסיה. בשנות ילדותו הראשונות התגורר בירושלים, וינק מאביו, אשר היה נגר במקצועו, את אהבתו לעבודת כפיים.
הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, אשר בעקבותיה חיפשה המשפחה המורחבת מקום מסתור והתיישבה במושבה עקרון.
מצוקות החיים הובילוהו לתל - אביב, שם עבד לפרנסתו כעובד רכבת וכשוטר (התקופה הייתה כבר תקופת המנדט), באותה תקופה נשא לאישה את שושנה לבית גולדמן. המשפחה הצעירה, העתיקה את מגוריה לירושלים ושם נולדו ילדיו, כאשר כל אותו הזמן מקננת בליבו אהבתו הישנה למושבה עקרון.
בתקופת ימי טרום מלחמת השחרור, המשפחה שבה לעקרון, להיות בקרבת משפחת האחות.
בעת מגורי המשפחה במושבה, פרצה מלחמת השחרור, כך שלא ניתן היה לשוב לירושלים, והנסיבות הביאו לכך שאהבתו הישנה מומשה ומקום מגורי המשפחה נקבע במושבה עקרון.
עם סיומה של מלחמת השחרור החל גל העלייה לארץ, ובחיפושיו אחר מקור פרנסה, מצא את עצמו, חיים לוי מנהל מספר צרכניות, במושבה, בעקיר ובמושב יציץ. בשנת 1955, התחיל לכהן כראש מועצה בהתנדבות, ללא תקציבי מדינה. את אורחי המועצה היה מארח בביתו.
בשנות כהונתו המושבה החלה להתפתח, התושבים חיפשו דרך כיצד ליישב את בני המושבה הצעירים במקום, ואז החל משא ומתן עם איכרי המושבה, בעלי הקרקעות, לקבל את הקרקעות הסובבות את המושבה ובתמורה לתת להם קרקעות מרוחקות מעט מהמושבה.
עקב בצד אגודל, הודות למזגו הנוח ולנועם הליכותיו ולאחר תקופה קשה ועשייה גדולה, לילות רבים ללא שינה, בוצעו ההחלפות, והונחה אבן הפינה לשיכון(כך נקראה ההרחבה באותם הימים), ועל האדמות שמאחורי בית הכנסת החלו בבניית הבתים, ומרגע זה החלה במושבה תנופת פיתוח הממשיכה עד עצם היום הזה, ומאותה תקופה המושבה מופיעה ברשומות, בשמה הרשמי מזכרת בתיה, למרות שותיקי המושבה עדיין מכנים אותם בשם עקרון.