בן מרים וזלמן. נולד בי' בתמוז תרפ"ט (18.7.1929) בעקרון (מזכרת בתיה), נין לאחד מראשוני המתיישבים במושבה שנוסדה בשנת 1884. "אליעזר נולד בתלם", כדברי אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל. משחר ילדותו חילק זמנו בין לימודים ועזרה במשק הוריו: בתלמי העגבניות והמלפפונים בימות הקיץ ובמרעה הפרות בימות החורף. לאחר שסיים ב 1934- את לימודיו בבית הספר העממי המקומי עבר ללמוד במקווה ישראל, מקום שם קיבלו הכשרתם החקלאית אביו, סבו ואבי סבו. הוא עשה חיל בלימודיו ובמהלכם התגייס לפלמ"ח, שבמסגרתו יצא אחר-כך להכשרה מגוייסת בגבת (הכשרת יפתח). חודשים מועטים לאחר גיוסו לפלמ"ח נבחר לצאת לקורס מפקדי כיתות. בשלבי סיום הקורס הוטלה עליו ועל חבריו המשימה לפוצץ את תחנת הראדאר בחיפה בתגובה על גירוש אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז". הפיצוץ בוצע ב 21.7.1947- ותוך כדי הנסיגה מהמקום נפצע אליעזר. חבריו אמרו לשאתו ולהוציאו משם אולם מאחר שברור היה לו כי העיכוב בשטח מסכן את חייהם ביקש מהם לקחת את אקדחו, למסור שלום למשפחתו וחבריו ולעזבו, וכך נשאר יחידי על מורדות הכרמל. הבריטים שמצאוהו במקום העבירוהו לבית-חולים ממשלתי ושם ייגעוהו בחקירות אך הוא לא גילה להם דבר. במהלך החקירות. ביום ד' באב תש"ז (21.7.1947), מת מפצעיו. הוא הובא למחרת היום לקבורה בעקרון מושבתו ובהלוויה השתתפו מאות בני נוער ותושבים מאזור הדרום. בדברי ההספד אמר בין השאר אביו: "אליעזר בכורי, חזון חיי, ידעת וגם אני ידעתי לאן אתה הולך. יהיה רצון ותהיה קרבן אחרון לעמנו הדווי והשסוי. ינעמו לך רגבי עפרך מול פני האדמה אשר עבדת אותה בחדווה יום יום".