הטייסת הראשונה שעברה קורס טיס צבאי מלא בעולם המערבי בכלל ובחיל האוויר הישראלי בפרט (בוגרת קורס הטיס החמישי של חיל האוויר הישראלי) והוסמכה לקברניטה. רום היא גם הטייסת הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב והטייסת הראשונה שהטיסה מטוסים בחברת תעופה סדירה (ארקיע). היא שירתה כטייסת דקוטה ונטלה חלק במבצע קדש.

בשנת 1953 הגיעה לטייסת הדקוטות. רום שירתה כטייסת מן המניין, רוב הזמן במטוסי תובלה מסוג דקוטה, עליהם צברה 1500 שעות טיסה. לאחר השחרור משירות הקבע המשיכה לטוס בשירות מילואים מלא, גם לאחר שנישאה והפכה לאם.

במבצע קדש (1956), בגיל 24, הייתה סגן במילואים, כאשר הצניחה כוחות במעבר המיתלה).

אחרי מבצע סיני, ב-1957, הוזמנה לעבוד כטייסת בארקיע "בתנאי שהנוסעים לא יתלוננו". רום עבדה בחברה כשלוש שנים, שנים רבות לפני שחברות תעופה מערביות החלו להעסיק נשים כטייסות.

בשנות ה־70 ניהלה רום את היחידה לקידום סטודנטים בטכניון. יחידה זו הייתה אחראית על סיוע לסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים הנובעים ממוגבלויות או משירות מילואים ממושך, כמו גם על קידום סטודנטים משכבות סוציואקונומיות חלשות.

את שנותיה המאוחרות הקדישה רום לקידום נשים בישראל. היא יזמה את פרויקט נעל"ה (נערות ללימודי הנדסה), אשר הפך ברשת אורט לפרויקט בשם "נערות אורט למאה ה־21". במסגרת הפרויקט אותרו נערות בעלות יכולת במדעים בגיל חטיבת הביניים ולימודיהן בתחומים אלה תוגברו במטרה להביאן לבחור במסלול בגרות הכולל לימודי פיזיקה ומתמטיקה בהיקף של חמש יחידות לימוד. מטרתה של רום לא הייתה רק עידוד נשים לכיוונים טכנולוגיים, כי אם עידוד נשים להובלה ומנהיגות באופן כללי.

יעל רום נפטרה מסרטן .

יעל רום