(20 בנובמבר 1919 - 26 במאי 1996) פוליטיקאית ישראלית, מנהיגה ציונית, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות בליטא ובפולין.

גרוסמן נולדה בביאליסטוק שבפולין. מנעוריה הייתה חברת תנועת השומר הצעיר, ולאחר מכן נמנתה עם ההנהלה הראשית של התנועה בפולין.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה לוילנה, והייתה מפעילי הנהגת החירום של "השומר הצעיר" במחתרת. היא הייתה מראשי ההנהגה של המחתרת יחד עם אבא קובנר וארבעה צעירים נוספים, לאחר שראשי התנועה עלו ארצה בתחילת המלחמה. אחרי פלישת הגרמנים לברית המועצות ב-1941, חזרה לביאליסטוק והייתה ממארגני המחתרת של גטו ביאליסטוק ואשת הקשר לגטאות וילנה, לובלין וורשה. באמצעות ניירות מזויפים התחזתה לפולנייה קתולית, וכך קישרה בין המחתרות בערים ובגטאות השונים וסייעה לפרטיזנים המתארגנים ביערות פולין. גרוסמן עסקה גם ברכישת נשק ובהברחתו לגטו והייתה פעילה במרד גטו ביאליסטוק,עם התחלת חיסול הגטו.

לאחר המלחמה שמשה גרוסמן כחברת הוועד המרכזי של יהודי פולין ואף הוכתרה בעיטור הגבורה הגבוה ביותר של פולין.

ב-1948 עלתה גרוסמן לישראל והתיישבה בקיבוץ עברון. לבקשת מנהיגי מפ"ם, היא כתבה את האוטוביוגרפיה שלה, "אנשי המחתרת", שעורר רושם עז בארץ.

גרוסמן שימשה בתפקידים שונים במפלגת מפ"ם. בשנים 1951-1950 הייתה יו"ר המועצה האזורית געתון ועסקה רבות בטיפול בתושבי המעברות.

בשנים 1969 -1981, 1984 - 1988 שירתה גרוסמן כחברת כנסת מטעם מפ"ם והמערך (שמפ"ם הצטרפה אליו). היא התמקדה בפעילות בנושאים חברתיים ובנושאים הנוגעים למעמד האישה. העבירה חוקים העוסקים בין השאר, בהיתר לביצוע הפלות, בנוער במצוקה וכנגד הכאת ילדים. בכנסות ה-9 וה-11 היא כיהנה כסגנית יושב ראש הכנסת.

בשנת 1993, נמנתה גרוסמן עם מדליקי המשואות ביום העצמאות. במסיבה שנערכה לכבוד מדליקי המשואות, נפלה במדרגות ואיבדה את הכרתה למשך שלוש שנים, עד לפטירתה ב-26 במאי 1996.

חייקה גרוסמן