17 ביולי 1921 – 7 בנובמבר 1944 - הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב, שנתפסה בהונגריה, נחקרה ועונתה, ולבסוף הוצאה להורג באירופה לאחר שצנחה בה בתקופת שלטון גרמניה הנאצית.

חנה סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה למשפחת משכילים.

סנש נעשתה ציונית נלהבת לנוכח האנטישמיות בהונגריה.

בשנת 1939 עלתה לישראל, למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל-שוחט בנהלל, והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימה את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו אף הדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד.

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית.

ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש וחבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, שם נחקרה בעינויים.

סנש הועמדה לדין באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה היא הוצאה להורג בהיותה בת 23.

ב-26 במרץ 1950 הובא ארונה של חנה סנש לארץ על ידי אוניית מלחמה של חיל הים הישראלי. המונים חלקו לה כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות חיפה והסתיים בהר הרצל בירושלים.

את שיריה כתבה בחשאי, והם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם". כמו כן, התגלה השיר שכתבה במהלך הימצאותה בכלא - "למות צעירה", שהעלה ספקות האם ידעה שהיא תוצא להורג או האם קיוותה כך כדי שלא תוכל לספר דבר לגרמנים.

דמותה של חנה סנש משמשת מופת ועליה חונכו דורות. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען המדינה ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. כמו כן תרמו למעמדה הסמלי, שלא זכו לו שאר הצנחנים, השירים, המכתבים והכתבים הרבים שהשאירה.

על שמה נקראה אוניית מעפילים "חנה סנש" וכן הקיבוץ יד חנה.

בראשית חודש נובמבר 2007, הועברה אבן מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט, לבית העלמין של קיבוץ שדות ים. המצבה הובאה בסיוע משרד הביטחון, והונחה בטקס צבאי ובהשתתפות בני משפחה ואנשי ציבור.

אשרי הגפרור

הליכה לקיסריה

חנה סנש

 

אלי, אלי

שלא יגמר לעולם

החול והים,

רשרוש של המים,

ברק השמיים,

תפילת האדם

 

 

קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, וביניהם הציטוט הבא שנכתב ביום הולדתה ה-18, 17 ביולי 1939:

 

"איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה... היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול - ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה - ארץ ישראל."

 

חנה סנש