(נולדה במושבה זכרון יעקב ב-6 בינואר 1890, י"ד בטבת תר"ן, ב-9 באוקטובר 1917, כ"ז בתשרי תרע"ח), הייתה מראשי ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים וכנגד שליטי הארץ הטורקים במלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמתה של רבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל. נולדה ומתה בזכרון יעקב. זכתה לכינוי "שרה גיבורת ניל"י".

באביב 1914 התחתנה עם סוחר יהודי אמיד, שעימו חייתה עד סוף 1915 בקושטא, אז שבה לביתה בזכרון יעקב כדי לעזור למשפחתה שנמצאה במצב קשה בארץ. במסעה בחזרה לארץ ישראל חזתה במעשי רצח העם שביצעו הטורקים נגד הארמנים, והחלה להזדהות עם אויביהם של העות'מאנים. היא השתלבה בארגון המחתרת ניל"י, שהקימו אחיה אהרון וחברם אבשלום פיינברג, כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל.

בשנת 1917, בהיעדרו של אחיה אהרן (שעזב את הארץ והגיע למצרים הבריטית) ואבשלום פינברג שנהרג על ידי בדואים, ניהלה שרה אהרנסון יחד עם יוסף לישנסקי את פעולותיה של רשת הריגול והעבירה מידע לסוכנים בריטיים מעבר לחוף. לפעמים ערכה מסעות נרחבים בשטחי הממלכה הטורקית העות'מאנית, אספה מידע שימושי לבריטים, והביאה אותו ישירות אליהם במצרים. המידע הועבר באמצעות אונית ריגול בריטית קטנה שהפליגה בין מצרים לחוף עתלית, ולעתים העבירה בחשאי גם אנשים, כספים וציוד. באחת הפעמים, כששרה הפליגה למצרים. בסתיו שנת 1917 תפסו העות'מאנים יונת דואר ששלחה שרה עם מסר לבריטים, הטורקים תפסו את שרה ועינו אותה במשך מספר ימים אך שרה לא גילתה דבר לטורקים. לבסוף, לאחר שהתקבלה הוראה להעבירה לנצרת, כנראה במטרה לתלותה בדמשק, ביקשה שרה להתקלח ולהחליף בגדים בביתה. במקלחת, לאחר שפתחה את ברז המים, ירתה שרה בעצמה בעזרת אקדח שהסתירה בסליק, כדי להימנע מעינויים נוספים וכדי לא לתת לטורקים לשלוט במותה. אך היא לא מתה מיד: הטורקים ניסו לרפא אותה, אולם היא ביקשה מהרופא שטיפל בה, הלל יפה, שיזרז את מותה; לאחר שלושה ימים נפטרה. היא נקברה בבית הקברות בזכרון יעקב.

שרה אהרנסון הונצחה בבית בו גרה והתאבדה, בזכרון יעקב, שם ישנו מוזיאון המספר את תולדות בני משפחת אהרנסון ותולדות ניל"י.
שרה אהרנסון