(17 בנובמבר 1936 - 21 באוגוסט 2005) משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית.

דליה רביקוביץ נולדה ברמת-גן .שלושה שבועות לפני יום הולדתה השישי, נהרג אביה בתאונת דרכים. לאחר התאונה עברה המשפחה לקיבוץ גבע. דליה סבלה נידוי והשפלה בקיבוץ, ובגיל 13 עברה לגור אצל משפחות אומנות בחיפה. היא התגייסה לצה"ל, אך כעבור שמונה חודשים השתחררה על סעיף נפשי.

רביקוביץ למדה באוניברסיטה העברית בחוגים לשון, אנגלית וספרות עברית, אך לא סיימה את לימודיה, שבמקביל להם עסקה בהוראה בבית ספר תיכון. ב-1972 קיבלה מילגה ללימוד ספרות באוניברסיטת אוקספורד.

שירתה של רביקוביץ זכתה להערכה רבה, והיא אף זכתה בפרסים ספרותיים למכביר: פרס ביאליק (1987), פרס שלונסקי, ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2005); בשנת 1998 הוענק לה פרס ישראל ובשנת 2000 דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה.

חייה של רביקוביץ אופיינו במסכת של דיכאונות ויציאה מהם. דבר זה השתקף בשיריה שחשפו את סערות נפשה, שנעה בין חיות (ויטליות) אדירה והרצון להיות מעורבת בכל עניין פוליטי ומוסרי, לבין דיכאונות וניסיונות התאבדות. על הדיכאון כתבה: "הדיכאון שלי הוא שפל יציב. אין לי מאניה-דפרסיה. כשאני בדיכאון אני כל כך שונאת את עצמי, שאני לא שונאת אף אחד אחר".

ב-21 באוגוסט 2005 נמצאה דליה רביקוביץ בדירתה ללא רוח חיים.

שיריה הראשונים של רביקוביץ הופיעו בשנות החמישים בביטאונו של המשורר העברי אברהם שלונסקי, "אורלוגין", ולמעשה היה זה שלונסקי שעודד אותה בראשית כתיבתה.

עם פרסום שני ספרי השירה הראשונים שלה זכתה לעידוד רב ממבקר הספרות הקפדן ברוך קורצווייל (שאצלו למדה ספרות בבית הספר התיכון). על ספרה הראשון, "אהבת תפוח הזהב" כתב קורצווייל:

"לדליה רביקוביץ נימה לירית משלה. אין היא נזקקת לדרכם של חקייני האופנה המודרניסטית משום ששיריה טבועים בחותם המקוריות. ואפילו האקסוטיות הסרבנית שבשיריה לא באה לה מהשאלות, אלא היא חלק בלתי-נפרד מעולמה הפיוטי, ממציאותה המיוחדת שמתעלה לשירת אמת (...) קובץ צנוע זה של שירים עולה בערכו הפיוטי, במקוריותו ואמיתותו על עשרות ספרי שירה, הן נוסח מסורתי הן נוסח מודרניסטי שהופיעו אצלנו" ("הארץ", 25.12.1959).

כתיבתה מתאפיינת בשירים הרומנטיים שכתבה, שבהם חשפה את רגשותיה באופן חופשי. אחדים משיריה הולחנו לשירים פופולריים.

לאחר מותה כתב המשורר מאיר ויזלטיר על לשון שירתה:

"בלשון השיר שלה היה משהו שהזכיר את רחל המשוררת: למרות שכתבה בלשון הדורה ואידיומטית מאוד, עברית שורשית בעלת עומק, עברית מעוגנת בלשון המקרא ולא חפה מהשפעתו של רטוש, הייתה בלשון הזאת גם פשטות גדולה, שנבעה אולי בעיקר מאותה עוצמה וידויית מבעבעת שבקעה משיריה החל בספר הראשון" (מעריב).

ספרה האחרון, "באה והלכה" שיצא לאור בשנת 2005, מכיל סיפורים קצרים שעוסקים בפרקים מחייה בצורה ישירה ומרומזת. סיפורים אלה ייחודיים בצורת הביטוי ה"יבשה" עובדתית, נטולת דימויים, ואפילו "מרושלת". ייחודם הוא בקשרים שיש להם לשירתה האישית והפוליטית, והם מאפשרים לקורא לחוות הבשלה, התבגרות, אירוניה, ואירוניה עצמית. נדמה ששירי אהבת תפוח הזהב, ובפרט אלו העוסקים בילדות המוקדמת, מקבלים בספר "באה והלכה" ממד ואופן ביטוי אחרים. נעלמו רסיסי המקורות המקנים ממד מיתי לחוויות האישיות. דמות האב עוברת "מסננת" של ראייה בוגרת פחות האשמה וכאב, ויותר חרטה, למידה, געגוע.

בנוסף לשירה כתבה רביקוביץ גם סיפורת וספרי ילדים. היא תרגמה מאנגלית לעברית שירים של משוררים זרים.

שיריה תורגמו ל-21 שפות.

דליה רביקוביץ